אינטרנט ובטיחות ברשת: ישראל (2026)
בישראל אין חוק מקיף בנושא בטיחות ברשת או אחריות פלטפורמות המקביל ל-DSA של האיחוד האירופי או ל-OSA של בריטניה. היא מסדירה את התוכן המקוון באמצעות שילוב של כלים סקטוריאליים וכלים מתחום המשפט הפלילי, חובת סינון המוטלת על ספקי שירותי אינטרנט (ISP), בקשות לא פורמליות להסרת תוכן המופנות מהממשלה לפלטפורמות באמצעות היחידה למאבק בפשיעה מקוונת (שאושררו על ידי בית המשפט אך אינן מעוגנות בחוק), וחוק האוסר באופן זמני על שידורים זרים. מסמך מדיניות מקיף של משרד התקשורת (דצמבר 2022) ו"חוק פייסבוק" המסמיך את בתי המשפט להורות על הסרת תוכן פלילי התקדמו בכנסת, אך נכון לאוקטובר 2026, טרם נחקקו כמערכת כללית לבטיחות ברשת.
מסגרת ראשית
אין חוק מקיף בנושא בטיחות ברשת. מערכת חוקים טלאית: חוק התקשורת/חובת הסינון של ספקי שירותי האינטרנט (2011); חוקי העונשין הכלליים וחוקי ההסתה החלים על תוכן מקוון; הסדר להסרת תוכן מרצון המנוהל על ידי "היחידה הסייברית" של משרד המשפטים (שאושר על ידי בית המשפט העליון בפרשת עדאלה נ' היועץ המשפטי לממשלה, 2021); וחוק שידורי החוץ (חוק אל-ג'זירה, הוארך עד 2027). מסגרת מקיפה של "הסדרת פלטפורמות תוכן דיגיטלי" שהומלצה על ידי משרד התקשורת (דצמבר 2022) ו"חוק פייסבוק" (הצעת חוק להסרת תוכן פלילי) התלויה ועומדת זה זמן רב, עדיין לא נחקקו.
נקודות מרכזיות
אין חוק מקיף בנושא בטיחות ברשת — הצעות חוק בנושא נמצאות בדיון
בדצמבר 2022 פרסם משרד התקשורת את מסמך המדיניות המקיף הראשון בישראל, הממליץ על כללים בסגנון ה-DSA של האיחוד האירופי לגבי פלטפורמות "ענקיות" (שמעל 5% מהישראלים הם משתמשים בהן), לרבות רגולטור ייעודי, חובת זהירות, דוחות שקיפות ואחריות בגין אי-הסרת תוכן בלתי חוקי. הדו"ח טרם תורגם לחקיקה.
"חוק פייסבוק" / הצעת חוק להסרת תכנים פליליים — הוצעה, אך לא נחקקה
גרסאות רצופות של הצעת חוק המאפשרת לבתי משפט ישראליים להורות לפלטפורמות להסיר תוכן שנוצר על ידי משתמשים המהווה עבירה פלילית כלשהי על פי חוק העונשין הוגשו ועברו קריאה ראשונה בכנסת, אך שוב ושוב לא הצליחו להשלים את שלושת הקריאות הנדרשות לחקיקתה. המבקרים (IDI, אנשי אקדמיה) מתארים את הצעת החוק כאחת מההצעות הפולשניות ביותר מסוגה בדמוקרטיה.
יחידת הסייבר — הסדר להסרת תוכן מרצון, ללא בסיס חוקי
"היחידה הסייברית" של הפרקליט המדינה מפנה מדי שנה עשרות אלפי פוסטים לפייסבוק, X, יוטיוב ואחרים בהתאם לתנאי השימוש של הפלטפורמות עצמן, ולא מכוח צו הסרה חוקי; כ-90% מהם מוסרים. בית המשפט העליון (עניין "עדאלה" נגד התובע הכללי, אפריל 2021) אישר את הנוהג אך הגדיר אותו כ"פעילות ממשלתית סמויה" וקרא לכנסת להעניק לו בסיס חוקי — דבר שטרם קרה.
חובת הסינון של ספקי שירותי אינטרנט והוראות בנושא הגנה על ילדים
על פי התיקונים משנת 2011 לחוק התקשורת (טלקומוניקציה ושידורים), ספקי אינטרנט ישראליים מחויבים להציע למנויים סינון אופציונלי חינמי של תכנים פורנוגרפיים ותכנים מזיקים אחרים, ולהודיע להם על זמינותו. הצעות חוק רצופות שנועדו להפוך את האפשרות הזו ל"אופט-אאוט" (המחייבת מבוגרים לבקש באופן אקטיבי גישה לתכנים למבוגרים בלבד, תוך אימות גיל) עברו בקריאה ראשונה אך לא נחקקו.
חוק גופי השידור הזרים ("חוק אל-ג'זירה") הוארך עד לשנת 2027
חוק זמני מאפריל 2024 מעניק לשר התקשורת, באישור הקבינט, סמכות לסגור גופי תקשורת זרים הנחשבים לאיום על ביטחון המדינה — סמכות ששימשה לסגירת פעילותה של "אל-ג'זירה" בישראל. ביולי 2025 האריכה הכנסת את תוקף החוק עד ל-31 בדצמבר 2027 (בהצבעה של 22 בעד ו-10 נגד). החוק חל על שידורים והפצה מקוונת של גופי תקשורת מוגדרים בתוך ישראל.
אחריות הפלטפורמה — בעיקר על פי הדין הכללי, חובות ספציפיות מוגבלות
אין חוק ייעודי העוסק באחריות מתווכים. הפלטפורמות כפופות לדיני הנזיקין הכלליים, לדיני העונשין (הסתה, תמיכה בטרור, חומר המציג התעללות מינית בילדים), לדיני הגנת הצרכן, לדיני לשון הרע ולדיני זכויות יוצרים (לרבות רפורמה משנת 2019 בנושא פיראטיות מקוונת, המאפשרת חסימת אתרים בצו בית משפט). דרישות הייצוג בישראל וחובות הפיקוח היזום מופיעות רק כהמלצות בדו"ח משרד התקשורת משנת 2022, ולא כחובות הניתנות לאכיפה.
דף זה הוא תרגום שנועד לנוחות הקוראים; הגרסה האנגלית היא הגרסה המחייבת, ואין לראות בו ייעוץ משפטי.